עיירה איטלקית בצבע דבש זו כוללת רחובות מרוצפים, סצנת יין מתחת לרדאר וחופים מדהימים בקרבת מקום.

שוטטתי לאחרונה דרך העקב של איטליה, פוליה, כדי להמשיך בגרסה שלי של קיץ "לאכול, להתפלל, לאהוב". נחוש לחקור כמה שיותר מהאזור, קפצתי לערים ולעצרתי האחרונה התמקמתי בעיירה שרבים מכנים אותה "פירנצה של הדרום": לצ'ה. במשך שנים ראיתי את מי הספיר והמערות המפתות שמקשטות את האזור מרחוק, אבל ידעתי מעט מאוד על העיירה. אבל כדאי להקדיש לה כמה ימים לעיר הבארוק המוזהבת העתיקה, שלעיתים קרובות משמשת בסיס למטיילים הפונים לעיירות סמוכות כמו אוסטוני ומונופולי.

נשארתי בפאלאצו דה נוהא, אחוזה מהמאה ה-15 היושבת בלב העיר ליד ציוני דרך מפורסמים כמופיאצה סנט'אורונזוופיאצה דל דואומו. בכל פעם שהלכתי בכביש המרוצף אל המלון ההיסטורי הזה, נזכרתי שאני בעיירה מלאה בשרידים נישאים של פעם.

הנכס האינטימי בן 9 החדרים שומר על רבים מהקסם של המבנה המקורי שלו. זה כוללאבן לצ'התקרות - אבן גיר בצבע דבש מהאזור - לצד נגיעות עכשוויות כמו אביזרי שיש והגלריה הפרטית של הבעלים לאמנות שהפכה בכל החלל.

המלון מעוצב בריהוט עיצובי יוקרתי מתוצרת איטלקית, בעל תקרות גבוהות, ובחלק מחדרי הרחצה יש אפילו חמאם טורקי מרווח. טרסת הגג והבריכה המלאות בבוגנוויליה ​​מציעות לאורחים הזדמנות להירגע עם אפריטיף לאחר יום שלם של סיורים. אני, למשל, ביליתי את רוב ארוחות הבוקר שלי כאן, נהניתי מקרואסונים טריים ומשיחה עם מטיילים אחרים.

כשמסתובבים בלצ'ה, קשה שלא להבחין בבניינים המעוטרים, שלכל אחד יש ייחוד כה שופע שיש לו כינוי משלו:בארוק לצ'ה. אלמנטים מעולים בסגנון אדריכלי זה כוללים מרפסות מגולפות בגרגוילים מציצים וגרמלין על מבנים מוזהבים. ראיתי כמה מהדוגמאות המרשימות ביותר של הסגנון הזה במקומות כמו בזיליקת סנטה קרוצ'ה הפנטסטית, שלקח יותר מ-100 שנה להשלים אותה, ופיאצה דל דואומו, כיכר שוקקת סגורה משלושה צדדים.

ובעוד שפיאצות מתנשאות עם ארכיטקטורה מהמאה ה-17 שולטות בלצ'ה, מבוך הרחובות הצרים מרוצפי אבן הוא המקום שבו אתה בטוח תמצא את הנישה שלך מעבר לשרידים היסטוריים. כאן, צורפים אוהביםפאולה בארוטהמוכרים תכשיטים מעוצבים בקפידה, ופיאצות משיש מזמזמות עם פטרונים חיצוניים מצלצלים כוסות של אפרול שפריץ מתחת לקתדרלה המעוטרת בפרצופי כרובים מציצים.

פנינה מתחת לרדאר של אזור זה היא סצנת היין שלו. יש את סקווינצאנו רוסו, למשל, שהוא יין אדום עשבוני פופולרי בלצ'ה העשוי מענבי נגרואמארו. אתה יכול לצאת למסע יין באזור או, כמוני, ליהנות מטעימות בבר עירוני בסיור יין סלנטוואמא אלווירה. (טיפ בעד: הזמינו צלחות קטנות של פורצ'טה צלויה ועולש מוקפץ ב-Mama Elvira ושדכו אותה לכוס של Salice Salentino, שהוא יין אדום קטיפתי שמעלה את הזנים של פוליה על המפה.)

לצ'ה ידועה בזכותהמטבח עלוב(שמתורגם ל"אוכל של עניים"), משקף כיצד משפחות עובדות כפריות השתמשו בתוצרת טרייה ובמרכיבים פשוטים כדי ליצור ארוחות טעימות. אותם מתכונים יצירתיים שסיפקו דלק בזמנו עדיין גורמים לאנשים להיות מרוצים היום במסעדות כמובית המשפט פנדולפיוהמטבח של אמא אלווירה. (באחרון, כדאי להזמין את הבורטה Pugliese המתוקה בעדינות בשילוב עם עגבניות מיובשות.)

שלוש עקיצות כף יד שאי אפשר לפספס בכל מקום ברחבי העיר כוללותלצ'ה כפרית, בצק עלים מוזהב במילוי מוצרלה, בשמל ונגיעת עגבנייה רק;בָּלָגָן, מאפים סגלגלים במילוי קרם דמוי רפרפת וניל שמוגש לרוב לארוחת הבוקר; ופוצ'ה מלצ'ה,לחמניית כריך עגולה במילוי כל דבר, מטונה ועד מוצרלה. (אני ממליץ לנסותלצ'ה כפריתבְּ-פינת דרך מתאוטי,בָּלָגָןבבר אלווינו, ופוצ'ה מלצ'הבְּ-חנות מאפה לחג המולד.)

להתנסות מעשית עםמטבח עלובוהתמחויות אחרות של לצ'ה, שקול לקחת שיעור בישול בשולחן ההמתנה. יש ביקור בשוק הדגים בשילוב עם שיעור בישול, קורס על תזונה ים תיכונית בריאה, ואפילו קורסים של שבוע למי שרוצה לחפור קצת יותר לעומק.

מלבד סצנת האוכל והיין המהממת, שצפויה מיעד כמו איטליה, חלק שלא ניתן לפספס בנסיעה ללצ'ה הוא הים הנוצץ של חצי האי סלנטו. לצ'ה נמצאת במרחק של פחות משעה מכמה מהחופים היפים ביותר של האזור. זה כולל את Polignano e Mare הפופולרי, שבו חופי חול חלוקים כמו Lama Monachine הם מקום מפלט למשתזפים חשוכי חזה השוכנים בין שני המפרצונים הנישאים שלו. יש את באיה דיי טורצ'י, מפרץ נסתר וציורי מוקף ביער ים תיכוני שופע ומי טורקיז שנמצא במרחק צעדים ספורים מהעיירה אוטרנטו, ששווה ביקור גם בגלל המבנים ההיסטוריים שלה וקו החוף. קרוב גם ללצ'ה בצד האדריאטי נמצא טורה דל'אורסו, מוקף ביער אורנים עם הרבה חול לנוח.

בסוף שהותי בת שלושת הימים, הרגשתי שזה לא הוגן להתייחס ללצ'ה כאל "פירנצה של הדרום", שכן הייתה לה זהות וקסם ייחודיים שהופכים אותה לראויה להכרה משלה.