עיר זו מתחת לרדאר היא ביקור חובה עבור כמה מהאוכל והאומנות הטובים ביותר של מקסיקו

יש יער בגוודלחרה שבו לבוץ יש טעם של שוקולד לבן ומאצ'ה. פיסטוקים מפוררים מטפסים על הבוץ כמו אזוב ירוק ניאון, ויוצרים מצע לנבטים מטושטשים של נענע ונענע, ואוכמניות בשלות שמנות ומבריקות כמו ספיר. פטריות מרנג אדומות מצלות על היער המיניאטורי כמו שמשיות חוף. יש להם טעם של אורן. כדור הגלידה לצדם, כמו אקליפטוס. זה שנהב, מנומר וצורת ביצה, כמו משהו שעומד לבקוע.

"אל בוסקה" ושאר הקינוחים הקסומים של פרננדה קוווארוביאס וג'סוס אסקקלרה, הקונדיטורים ב-הקינוח, הן בין הסיבות הרבות לנסוע לגוודלחרה. העיר היא השנייה בגודלה במקסיקו באוכלוסיה ובתנועה עסקית, הודות לתעשיית הטכנולוגיה החיונית שהפכה אותה לתשובה של המדינה לעמק הסיליקון. זוהי גם הבירה של Jalisco, מדינה המפורסמת במריאצ'י, טקילה, הרכבת טקילה, והחוףאתרי נופש של פוארטו ולארטה.

למרות כל ההבחנות הללו, גוודלחרה עדיין לא קיבלה את תור הכוכב שלה עם מבקרים אמריקאים. הקרבה, הסבירות והעושר התרבותי של מקסיקו מזמינים גילוי מתמיד ולפעמים, לרדוף אחרי הבלתי מושר הבאמושבת גלישת חורף. אשתי ואני הגענו לשם, בדקנו את השיקCasa Habitaבשכונת לאפייט המוצלת, בגלל טיסה שבוטלה.

"אתה מאמין שהיית מפספס את זה?" שאל המדריך שלי, גרמן סאלאס, למחרת כשטיילנו בעיר השכנה טלאקוופאקה, 15 דקות ממרכז העיר גוודלחרה. מטאטא את זרועו, הוא החווה בידו אל מרפסת הגג המנומרת של1910 המטבח של מקסיקו, אחר כך אל המסעדות והחנויות הצבעוניות האחרות לאורך Calle Independencia המרוצפת באבנים, מקלט אמנות להולכי רגל בלבד.

נאלצתי להודות שלא האמנתי. התחושה שאיזו קונספירציה מיטיבה בין היקום לחברת תעופה מקסיקנית בעלות נמוכה הפנתה אותנו לגוודלחרה גרמה לי לצבוט את עצמי יותר מפעם אחת. כמו כשחטפתי את קרואסון הליים האחרון במאפיית אנטוניה, מתווך שביתת נשק בלתי סביר בין לחות טרופית ומאפה למינציה. או כשהיה לי את השריץ הראוותניקתדרלת גוודלחרה, ציון הדרך האיקוני ביותר של העיר, כמעט לגמרי לעצמי.

או בזמן שצפיתיסבתותבחלוקים לבנים ובכובעי שף מתנפנפים כמו חוחיות סביב המטבח הפתוח המרוצףBirriería Las 9 Esquinas, שם מומחיות האבותעז בירייה- עז צעירה קלועה עסיסית מוגשת בקוביות של קונסומה מעושנת. מזדהה, מעדתי מהמקום הזה אל אזוחליםשבו גבר בכובע בוקרים בצבע שמנת כופף את אקורדיון הירקן המשויש שלו.

אבל בחזרה לסאלאס, ששיתף את סיפורו על טאקו היביסקוס הבשרני והמתעתע של שנות ה-19. הוא קוסטה ריקני, אבל נשוי אטפאטיו(יליד גוודלחרה) ועקב אחריה לכאן. בעבר עיתונאי שזכה לאור ירח כמדריך טיולים, הוא התחיל את טיול האמנות שלו ב-Tlaquepaque בשנת 2018, וזה הפך להיות כל כך פופולרי שהוא עכשיו יותר מדריך טיולים שמאיר ירח כעיתונאי. האיש דיבר במטאפורות נלהבות: "גואדלחרה היא פנינה. טלקפאקה היא פנטזיה."

מצאתי שהאמירה האחרונה נכונה במיוחד. העיר חברה בהערים הקסומות של מקסיקו, ייעוד לאומי שניתן לעיירות הנחשבות בעלות חשיבות תרבותית גבוהה, כדרך לסייע במימון מאמצי השימור. הבניינים הישנים והמדהימים בצבעי אפרסק ואפרסמון של הקולוניה סנטרו שלו מאוכלסים על ידי יצרני טפי תמרינדי כמוהמתוקים שלנו, סוחרי מלאכה כמו של מונה, ואמנים כמו סרג'יו בוסטמנטה, שראשי המשולשים ההפוכים של הפסלים האנושיים הסוריאליסטיים שלו מייצגים את קווי המתאר של מקסיקו. כשסאלאס הבחינה בתיק העור של אשתי - משהו שקנתה בו לפני חצי עשורכל הקדושים- הוא ארגן לה לפגוש את המעצב שלה, דיוויד לונה, שחנות הדגל שלו נמצאת במקרה ב-Calle Independencia הסמוכה.

אנשים רבים שגורמים לדברים מעניינים לקרות בגוודלחרה הם מקומיים שחיו בחו"ל ואז חזרו. "הייתי בן 18 כשעזבתי כי לא היה משהו שרציתי ללמוד ממה שקורה כאן", אמר פרנסיסקו "פאקו" רואנו, השף מאחורירֹאשׁ הָעִיר, נחשבת למסעדה הטובה ביותר של גוודלחרה. "הציעו לי תפקיד ממש טוב בספרד, אבל הרגשתי שאני חייב לחזור ולעשות משהו משלי".

רואנו, שפתח את אלקלדה בשכונת Vallarta Norte ב-2013, מכנה את הסגנון שלומטבח כנהומשתמש בפשטות ובכנות כעקרונות המנחים שלו. בארוחת הערב, זה תורגם למנות כמובורטהעטופה בעלי פורסלנה ונענע וטמאלה עגולה במשקל נוצה בסלסה ירוקה-צ'ילי, משלימה שירות נוח ואדום באחה זורמים.

בדומה לרואנו, ה-Covarrubias של לה פוסטרייה עזבה את גואדלחרה כדי לבשל בספרד, שם פגשה את אסקלרה, שהיא מאוטררה, ליד סביליה. "תמיד היה לנו את החלום הזה לפתוח מסעדה רק עם קינוחים מצופים בסגנון מישלן", היא אומרת. "פשוט לך ישר למקום המתוק."

שוכן במסעדה הצרפתית הישנה שבה קובארוביאס המתין לשולחנות במהלך הלימודים, המקום המתוק שלהם הוא מעבדה קטנה ומצוחצחת עם גינת גג, כיתת הדגמה ובר קפה. Covarrubias, Escalera ושישה קונדיטורים עובדים יחד במטבח הפתוח, מצנפים נשיקות מרנג על פשטידות פסיפלורה אישיות, מעצבים עוגות גבינה מנדרינה לתפוזי טרמפ ל'איל כף יד, ומתעסקים עם יותר מתריסר קינוחים מורכבים אחרים לכל אחד מהסעודות. -בשירות או מארז מאפה לקחת.

Covarrubias ו-Escalera התחילו את המיזם שלהם בשנת 2013, כשהם היו רק בני 24 ו-26, בהתאמה. הם שקלו לפתוח בספרד, אבל המשיכה להחזיר משהו לעיר הייתה גדולה יותר. "במעגל השפים המקסיקנים שלנו, אתה תמיד רוצה ללכת לעבוד במדינה אחרת כי זה מרגיש כאילו הצלחת", אמרה. "אבל אם אף אחד לא יחזור, אז שום דבר לא משתנה."