מה זה אומר להיות נוסע שחור

"הם בוהים בנו כי הם כנראה מעולם לא ראו אדם שחור בחיים האמיתיים".

זו הייתה רק אחת מני רבות של אמיתות קשות שההורים שלי יצטרכו להסביר לאחים שלי ולי בזמן שניווטנו את דרכנו בעולם כמטיילים שחורים. השבוע, כל העיניים היו דבוקות לאמריקה, כאשר אלפי מפגינים מכל מדינה קוראים לצדק לאחר מותם הטראגי של ג'ורג' פלויד, ברונה טיילור ואחמד ארברי, כמו גםשוויון הזדמנויות לקהילה השחורה. ביליתי את רוב השבוע שלי בהרהורים על החוויות האישיות שלי עם גזענות, ובמיוחד בגלל שנסיעות חשובות לי כל כך, רציתי לחלוק את החוויה שלינוסע בזמן שחור.

כילדה, הוריי לימדו אותי ואת האחים שלי את החשיבות של הערכה וכבוד לתרבויות שונות באמצעות טיולים. למדנו על בוליווד בפונה, תרגלנו צרפתית בסאנסרה והתפעלנו מהפירמידות בגיזה. החשיפה לכל כך הרבה אנשים מרקעים מגוונים בגיל צעיר עיצבה אותי למבוגר הסובלני והעולמי שאני היום. אבל כשהתרגלנו לתקשר עם אנשים מכל הצבעים והגוונים, ההורים שלי היו צריכים להזכיר לנו שלא כולם ירצו לקיים אינטראקציה עם שלנו.

בקהילה השחורה, אין טעם לצבוע גזענות. את האחים שלי ואני לימדו להיות ערניים יותר לאופן שבו פעלנו, התלבשנו ודיברנו, ולהיות תמיד מודעים לסביבתנו כי "יש אנשים שפשוט לא אוהבים שחורים". קדחנו את השיעור הזה לראשנו חזק במיוחד בכל פעם שארזנו לטיול נוסף, כי במקרים מסוימים, הגזענות בחו"ל היא אפילו יותר עוינת מאשר בארה"ב. כשגדלתי, מה שאני הכי זוכרת היו המבטים. כמה מבטים היו סקרנים, כמו ילד שאולי לא ראה שיער קלוע או מקורזל בחייו. אחרים היו סקפטיים, כמו המלצר שתהה אם נוכל להרשות לעצמנו לאכול במסעדה שלהם. וחלקם פשוט היו קרים. דעתם על העור שלי התעלתה מכל מחסומי שפה. היו כל סוגים שונים של מבטים, אבל העיניים כולן רמזו על אותו הדבר: אתה לא שייך.

למרות המודעות הקיימת תמיד לשחור שלנו, ההורים שלי לא הפסיקו להתמיד במשימתם להראות לנו את העולם. הם לימדו אותנו להתעלם מהמבטים, ודחפו אותנו לתפוס מקום. זה אחד השיעורים הכי חשובים שהם לימדו אותי.

ככל שהתבגרתי והתחלתי לטייל יותר בעצמי, התחלתי לחוות את החוויות הגזעניות הבוטות שהורי הכינו אותי אליהן. היה פעם שעשיתי נסיעת עסקים לברצלונה, ומלצר היה כל כך גזעני כלפי חוץ במהלך ארוחת ערב עם עמיתים לעבודה, שאפילו לא יכולתי להישאר עד סוף הארוחה. או, האיש המקומי שפגשתי באיסלנד, שהיה משוכנע שהוא יכול לקרוא לי ה-N-word כי הוא שומע אותה כל כך הרבה במוזיקה שחורה אמריקאית. כשאני מדבר עם נוסעים שחורים אחרים על מדינות שארצה לבקר בהן, אני מקבל אזהרות שאני עלול להיראות בטעות לזונה או לגנב, כדי לוודא שאני "נראה כמה שיותר אמריקאי" כדי למנוע בלבול.

אבל בדיוק כמו ההורים שלי, למרות החוויות השליליות האלה, אני עדיין אוהב לטייל, ולא אתן לגזענות למנוע ממני לצאת לעולם. כי אני לא צריך להתכווץ כדי לגרום לאחרים להרגיש בנוח. אני שחור, אני גאה, ואני חשוב בדיוק כמו כל אחד אחר.

השבוע, בנוסף למיליוני האמריקאים ברחובות שדרשו צדק, התרגשתי במיוחד מגילויי התמיכה החזקים בקהילה השחורה ממדינות ברחבי העולם. צעדות הסולידריות בפריז, קייפטאון, אוקלנד, קופנהגן ועוד כל כך הרבה ערים בינלאומיות מזכירות לי שלמרות המרחק וההבדלים בינינו, יש הרבה יותר שמחבר בינינו מאשר מפריד בינינו.

נסיעות מטבען מלמדות סובלנות. זה פותח את מוחנו לתרבויות חדשות, מאלץ אותנו לאמץ חוויות שונות, ומעודד חמלה ואמפתיה לאחרים. כשנוכל לטייל שוב, אני אתפוס מקום בביטחון כמטייל שחור גאה. כי אני כן שייך.

הפודקאסט החדש של Travel + Leisure, Let's Go Together, כבר כאן!הירשםלשמוע קולות מגוונים ומעוררי השראה חולקים את חוויות הטיול הייחודיות שלהם בכל שבוע.