נשארתי במלון רדוף בעיירה קטנה בנבאדה - הנה איך זה היה

לאחרונה יצאתי לטיול דרך "הדרך הכי בודדה באמריקה," המכונה רשמית כביש 50, שלקח אותי דרך מדינת נבאדה והערים הקטנות הרבות שלה. ולמרות שלעיירות כמו פאלון ואלי יש תחושה של עיירה קטנה בולטת, אתה עדיין יכול למצוא בית קפה, מגוון מסעדות, ואפילו קזינו אבל יוריקה?

הרגשתי את עצמי נכנסת לקפסולת זמן חיים כשהגעתי. העיירה הייתה מלאה בחלונות ראווה מוזנחים, שהדגישו במדויק שהעיירה הזו, שפעם פרחה פעם, של למעלה מ-20,000 תושבים, עומדת כעת על 315 בלבד. (הדעיכה של אוריקה הגיעה כאשר בום הכסף החל לדעוך בתחילת המאה ה-20. הכרייה האטה, וכך גם העיר.)

נשארתי בבית ג'קסון, שפעם היו בה סלון ומסעדה הומה. בסופו של דבר הוא הפך לשריד לתפארתו לשעבר שהועבר בין בעלים שונים, בסופו של דבר נסגר במשך שנים לפני שנפתח מחדש ב-1998.

לפי האגדה המקומית, חלק מהאורחים המקוריים של בית ג'קסון מעולם לא עזבו. מופעי הרפאים והתופעות הבלתי מוסברות שדווחו על ידי המבקרים והצוות כוללים תצפיות של "ליידי באדום", קאובוי וילדה צעירה. אורחים המבקרים בבית ג'קסון כוללים מחפשי ריגושים, חובבי פאראנורמליים ומטיילים שנהנים מארכיטקטורה היסטורית.

עברתי במלון עם המזוודות שלי קצת מבוהלת, אפילו עצבני להסתכל על עצמי במראות במחשבה שיהיה מישהו אחר מאחוריי בהשתקפות. החדר שלי - סוויטת ג'קסון - לא היה מודרני בכלל. היו לו שתי כניסות (אחת מתוך המלון והשנייה מובילה אל המרפסת האחורית שלוש קומות למעלה), והיה מרווח, עם אזור מגורים, שני חדרי שינה, שני חדרי רחצה ועיצוב מעוטר. הסוויטה הזכירה לי את הבית של סבא וסבתא שלי - משהו משנות ה-70 שנשאר בכוונה באותה תקופה.

ביליתי את הלילה בצפייה בטקס פרסי הווידאו של MTV, מה שלא היה מפחיד במיוחד. אבל התעוררתי ב-2:30 לפנות בוקר כשידית דלת הסוויטה צועקת, כאילו מישהו מנסה להיכנס. היו צעדים חורקים ממש מחוץ לחדר השינה שלי, ותוך שניות האור במסדרון נדלק כעת.

האם שודדים אותי? האם זו הייתה רוח רפאים? הלב שלי הלם כששכבתי דומם, עכשיו ער לגמרי, מקשיב לעוד צלילים. יכול להיות שזה באמת אדם? או משהו אחר לגמרי? הייתי חייב לברר, אבל חלק ממני לא רצה לדעת את התשובה.

אזרתי אומץ לפתוח את דלת חדר השינה שלי רק כדי לא למצוא שם אף אחד. הבריח עדיין היה בשתי הדלתות שלי. משכתי בחוט התלייה המחובר לנורה כדי לכבות את האור במסדרון ואמרתי לילה טוב לאיזו אנרגיה שנתקלתי בה זה עתה.

מאוחר יותר אגלה שלסוויטת ג'קסון יש את הפעילות העל-נורמלית המדווחת ביותר בבניין.

למחרת בבוקר ביקרתי בחנות עתיקות מקומית,עתיקות ומוזרות שלאחר המוותבבעלות קריסטן אומינה, שפתחה את החנות ב-2022 עם בעלה. החנות היא אחד המקומות היחידים בעיר שעדיין יש מתחת לבניין מנהרות תת-קרקעיות - מנהרות שחיברו פעם את העיירה הקטנה כולל מסלולים למלון ג'קסון האוס. ברגע שנבנה כביש 50, רוב המנהרות קרסו לצורך הבנייה החדשה.

שמה של החנות בהשראת הניסיון שלה עם רוחות. "ראיתי הופעות, חוויתי שנגעתי בדברים שלא שם, והרגשתי אנרגיה זורמת סביבי תוך כדי דיבור עם רוחות", אמרהנסיעות + פנאי. "זה בחלקו מה שהעניק השראה לשם המקום שלנו, אחרי המוות. יש דברים שנשארו מאחור לאחר המוות, אסור לשכוח ועדיין ישארו בהם קצת חיים".

אומינה חוותה פעילות על-נורמלית במנהרות, אך אף אחת לא הפחידה אותה מהחנות שלה. "זיזו לנו פריטים קטנים לפעמים, בלוקים של ילדים שנשארו ללילה יצרו את המילים שלום למחרת, שתי דלתות השירותים שלנו נסגרו באקראי לפעמים כאילו מישהו נכנס או יצא מהן כשאף אחד לא היה בחנות מלבד בעצמי", אמרה. "בדרך כלל אני פשוט צוחקת ואומרת 'שלום או בוקר טוב גם לך' בקול כשזה קורה".

סיפרתי לה על החוויה שלי בסוויטת ג'קסון והיא אישרה שידיות דלת משקשקות די נפוצות בקרב אורחים רק כדי לגלות שאף אחד לא נמצא שם. היא, בעצמה, עברה רק חלקית בפתח הסוויטה לפני ארבע שנים. "בפנים הרגשתי שמישהו חונק אותי ולא יכולתי לנשום", אמרה.

כתושבת מקומית, אומינה שמעה הרבה סיפורים. "אורחים דיווחו גם שהם מתעוררים כשהם תחובים לגמרי במיטותיהם, ליטפו את פניהם וכפות הרגליים עוסקות במשהו והסדינים מתחילים לרדת אז הם עזבו מיד את החדרים שלהם וישנו ברכבם", הוסיפה. "למבקרים יש ציינו לראות את אותה 'ליידי באדום' בין חצות ל-2:30 לפנות בוקר משוטטת מהמטבח ועולה במדרגות."

כשהעמיסתי את המזוודות שלי למכוניתי ונסעתי לאורך כביש 50 עם יוריקה במראה האחורית, הרגשתי שאני חי בסצנת הסיום של סרט אימה. במבט לאחור, בצורה מאוד מוזרה, הרגשתי בר מזל שנתקלתי פוטנציאלית ברוח כי אני בספק שכל אורח במלון יקבל את המותרות.