איך נסיעות קבוצתיות משנות את הדרך שבה אלמנות צעירות מתמודדות עם אבל

תַצלוּם:

דנה פרוסט/באדיבות Widows In The Wild

זה היה הרבה מעבר לשעת השינה שלי, אבל ג'ון (הכריז על עצמו "ציפור לילה") ואני עדיין היינו ערים ועשינו תוכניות עתידיות.

שנינו היינו חובבי טיולים ונשענו על הרפתקאות חדשות; הייתי עיתונאי שכל הזמן נסחף ליעד חדש. גם כשג'ון לא יכול היה להיות נוכח פיזית במסע, תמיד מצאנו דרך לגרום לו להיות מעורב. לדוגמה, עם שובי, הייתי מביא הביתה בקבוק יין מיוחד שלגמתי או מכין ארוחה או קוקטייל מיוחדים לאזור זה. הייתי מבלה את כל הטיול בשליחת לו תמונות וסימניות של דברים שעלינו לעשות ביחד בזמן שהוא היה עושה גוגל על הפריטים במסלול הטיול שלי ושואל אותי שאלות מהורהרות לגבי כל תחנה. יחד או לחוד, רבים מזיכרונות הטיולים שלי קשורים אליו.

"לאן עלינו ללכת לימי ההולדת הגדולים שלנו?" הוא שאל אותי, מכיוון שנגיע לגילאי אבן דרך באותה שנה.

בלי להסס, אמרתי, "האיים המלדיביים! מתי עוד נוכל לעשות את הטיול הזה - או להצדיק את העלות?" תמונות מילאו את ראשי של עצמי ושל אהבת חיי בבונגלו מעל המים עם ארוחות בוקר צפות והרבה שמפניה. הוא הסכים.

פחות משנה לאחר מכן (ותוך שבועות ספורים מהתסמינים הראשונים), הייתי מאבד אותו למחלת קרויצפלד-יעקב. החלומות שחלמנו וההרפתקאות הגדולות שתכננו לא היו עוד. איבדתי את עתידי בגיל 35. הפכתי לחלק ממועדון שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו, במיוחד בגיל הזה... אבל מסתבר שרבים כן.

דנה פרוסט/באדיבות Widows In The Wild

אמנם לא תמיד בראש, יש הרבה אלמנות ואלמנות צעירות שמאבדות את ההרפתקאות, הנסיעות ואפילו את בן הזוג ההורות שלהן, שכן חייהם המשותפים רק מתחילים. המחשבה על נסיעה יכולה להיות מרתיעה מספיק בזמן אבל, אבל הרעיון של לנסוע לבד או רק עם ילדים יכול לעורר תחושת עצב עצומה.

זה המקום שבו נכנסות לתמונה קבוצות נסיעות אלמנות צעירות. הן דרך לאלו שאיבדו את בן זוגם לחיים כשאנשים אחרים בגילם רק מתחילים להביא ילדים לעולם כדי לקבל קצת תחושה של הרפתקאות ונורמליות בחזרה לחייהם - אם כי עם אנשים שיש להם עבר את אותו הדבר ממש.

"דבר אחד שנאבקתי איתו כשסטיבן מת הוא שהפכתי לשומר של כל זיכרונות הטיולים האלה. זה כאילו, אין לי מישהו אחר שייזכר בזיכרונות האלה", אומרת ג'סיקה פולי, מייסדת חשבון האינסטגרם@צער.נפרם, בהתייחס לנסיעות הרבות שהיא ובעלה, סטיבן, ערכו. היא איבדה אותו בפתאומיות ב-2019 כשהייתה בשנות ה-30 המוקדמות לחייה.

פולי ובעלה טיילו בעולם במשך שנה לפני שנולדו להם ילד ראשון. אחר כך, גם הם נסעו איתה. כשהוא מת, היא נאבקה שוב בנסיעות: איך היא תעשה את זה עם שני ילדיה הקטנים? איך היא תרגיש, מבחינה רגשית, לעשות את זה בלי סטיבן?

"כשהוא מת, חשבתי, 'אלוהים אדירים, אני לעולם לא אסע שוב'. לעולם לא אוכל לעשות את זה שוב", היא אומרת.

דנה פרוסט/באדיבות Widows In The Wild

דנה פרוסט, מייסדתפרויקט שמחה מאולצת, הייתה גם נוסעת עם בעלה, בראד, בילתה שישה שבועות בדרום אפריקה לירח הדבש שלהם. בדיוק כשהתחילו החיים של הצמד, בראד נפטר מסרטן בגיל 35 ב-2017; פרוסט הייתה רק בת 33 וניצלת סרטן בעצמה.

"לאבד את [השותף שלי לנסיעה] היה להיט עבורי על כל השאר. לאבד את האדם שהייתה לו נוחות לנסוע איתו היה עוד אובדן על כל כך הרבה", אומר פרוסט. "פשוט נאבקתי הרבה כמו שאני חושב שרוב האלמנות הצעירות, או אולי האלמנות בכל גיל, עושות. החיים שלך נראו בדרך מסוימת, והם התנהלו בדרך מסוימת. ואז פתאום, אתה בדרך שונה מתמיד דמיינתי להיות על."

עם זאת, בעיצומו של האבל, גם פולי וגם פרוסט מצאו את עצמם מסוקרנים מנסיעות המורכבות מקבוצות של אלמנות ואלמנות בסביבות אותו גיל. בעוד פולי מצאה את עצמה בטיול רגוע יותר - קבוצה של אלמנות צעירות וילדיהן עם מסלול רופף, פרוסט נהנתה יותר מטיולים בסגנון הרפתקאות ומנסיגות מובנות.

"הרשת והקהילה שלי לא הבינו שאני עדיין מרגיש כל כך לבד. אפילו החברים שלי לא הבינו, וזה חלק מהבעיה. הבדידות קיימת בין אם אתה בקהילה שלך ובין אם לא כי הם לא מבינים", אומר פרוסט. היא השתתפה בריטריט שלה עדאלמנות בטבעבקוסטה ריקה בשנה שעברה ומציינת שאפילו בכמעט שבע השנים מאז שבעלה נפטר, זו הייתה הפעם הראשונה שלה שהייתה בסביבה של קבוצת אלמנות בגילה.

"הטיול הראשון הזה באמת אפשר לי לראות את הקיר שמופשט מיד", אומר פרוסט. "מהשנייה שאתה יורד מהמטוס הזה, זה כמו, 'יש לנו הבנה; עברנו את זה״. והרמה הזו של קהילה שהיא מיידית היא די חזקה".

בעוד שגם לפולי וגם לפרוסט היה תיאבון בריא לנסיעות ולהרפתקאות לפני שיצאו למיזמים האלה, הם לא מיועדים רק לאנשים שננשכו על ידי צער הנסיעות שלפני הצער. אבל מגיע עם רגשות מורכבים, וזה באמת גל. אבל צלילה לתוך הרפתקה כזו אמורה להביא כל כך הרבה יתרונות; אתה תרגיש בטוח יותר ומלא תקווה לגבי העתיד ותצא עם רשת של אנשים שמוכנים לתפוס אותך כשתזדקק לה ביותר.

"אני חושב שמה שמייחודי בנסיגת אלמנות, או בטיול עם אנשים שעוברים את אותו הדבר, זה שאתה הולך להיות מוחזק וכל הרגשות האלה", אומר פולי. "וזה כמעט כאילו לאלמנות [ולאלמנות] יש יותר מקום להחזיק את הכאב בשבילך מאשר לאנשים שלא עוברים את התקופות המאתגרות האלה."

דנה פרוסט/באדיבות Widows In The Wild

עם זאת, שתי הנשים אומרות שהחוויות הללו שינו את חייהם לאחר בן הזוג. פרוסט מספרת שהנסיעות הללו השאירו אותה עם תחושת העצמה וקהילה, כמו גם כישורי חיים יקרי ערך שעזרו לה להתמודד עם האבל - כאלה שלא הייתה לה אם לא הייתה לוקחת את ההזדמנות.

"אחד היפים הגדולים בטיול מסוג זה הוא הביטחון שאתה צובר. ולא רק בצורה של 'אני יכול לנסוע בעצמי', אלא יש את הביטחון הזה של 'אני יכול להבין את עצמי, אני יכול לעבד את זה, אני יכול להתגבר על הדברים האלה'", אומר פרוסט. היא מסבירה שהיא גם למדה איך לקחת מקום לעצמה, מה שניסתה לתרגם לחיי הבית שלה.

פולי אומרת שהטיולים האלה אפשרו לה למצוא קבוצה של גברים ונשים שתומכים בה באותם זמנים שבהם הצער מרגיש כבד - ובימים שבהם הוא כמעט ולא קיים כלל. עזר לראות את חבריה לטיול מתגברים על אתגרים וגדלים באבלם גם מחוץ לשגרה הרגילה שלהם וגם כשהם חוזרים הביתה.

"עבורנו, זה כמו הידידות הזו שמתעלה על כל ידידות אחרת שהייתה לי אי פעם. אנחנו פשוט נכנסים לעומק, כאילו מיד, ואין שום שיפוט. זה ממש כמו אחווה", היא אומרת. היא גם אומרת שמאז שאיבדה את בן זוגה, העובדה שהאלמנות הללו הפכו גם לשומרות זיכרון עבור ילדיה הביאה נחמה שלא הייתה זוכה לה אחרת.

"אני חושב שמה שיפה בחברות האלמנות האלה הוא שהן גם עדות לחוויות שהילדים שלי חווים בטיולים האלה. הם יגידו, 'אני לא יכול לחכות לספר לבת שלך את הסיפור הזה על עצמה כשהיא תהיה בת 15 או 16'. זו עוד יצירה מיוחדת", היא אומרת.

ולמקרה שתהיתם אם קבוצת טיולים אלמנות צעירה תהיה רעיון טוב לכל מי שעובר אותה, התשובה היא 'כן' מהדהדת.

"אתה הולך להיות בחברה טובה, ואתה הולך לקבל תמיכה. קח סיכון ועשה את זה", אומר פולי.